לכל אחד ואחת מאיתנו יש הדברים האלה שאנחנו חוששים, מפחדים אולי, ואז נמנעים מלעשות.
בשבוע שעבר התבשר לי שאני צריך להסדיר איזשהו חוב גדול מול ביטוח לאומי.
אני יודע שמבחינתי החוב הזה לא צודק ואני יודע שאני צריך לדבר איתם - אבל אני מפחד.
ממה אני מפחד? מהתוצאה.
אני כבר רואה בדמיוני אותם מבשרים לי ש"אין מה לעשות, עשית ככה וככה ולכן אתה חייב לשלם את החוב עד התאריך הזה הזה..."
אז אני נמנע מלדבר איתם.
וגם כשאני מנסה לשכנע את עצמי שלא בטוח שזה מה שיקרה ואולי כן יימצא פתרון ויקלו עלי - תמיד יש את הקול החזק הזה שחוזר ואומר ש"אכלת אותה, אתה צריך לשלם את החוב הזה, תתמודד".
גם בהתמודדות עם כאב אנחנו הרבה פעמים בוחרים להימנע.
להימנע מעליה במדרגות - כי זה יכאיב לי בברך.
להימנע מלהתכופף- כי זה יכאב לי בגב.
להימנע מללכת למוזיאון - כי קשה לי ברגליים.
ואז אנחנו פשוט - לא עושים. והחוויה שלנו בחיים לאט לאט הולכת ומצטמצמת...
אני חושב שזה נכון לכל קונפליקט או בעיה או אתגר שאנחנו נתקלים בו בחיים- אם לא נפגוש ונתעמת איתם -
הם פשוט יישארו שם ולא ילכו לשום מקום. שום דבר לא ישתנה.
יכול להיות שגם יצטרפו אליו הלקאה עצמית, שיפוטיות וביקורתיות:"אתה חלש", "אתה לא מסוגל", "הנה, שוב לא הצלחת"...
אם אנחנו רוצים לחזור לעשות דברים שחשובים לנו והפסקנו כי אנחנו מפחדים - שווה לבדוק איזה פחד נמצא מתחת להימנעות הזו, ולהתחיל לאט לאט להתעמת איתו.
אם אני מפחד לעלות במדרגות - אני יכול להתחיל מלעלות מדרגה אחת וזהו. למחרת אני יעלה שוב מדרגה אחת. בשבוע הבא אני אעלה שתיים.
עקרון ההדרגתיות יכול לעבוד פה מצוין לטובתנו, כדאי להיעזר בו.
ככה לאט לאט נפוגג את הפחד ואת מנגנוני ההגנה שהמח מייצר.
Commentaires