על הפחד מלזוז שמשאיר אותנו בתוך הכאב

לדעתי אפשר לקחת את המשפט הזה

ולשייך אותו גם לכאבים פיזיים וגם נפשיים.

כאב מייצר פחד ואלה ביחד מייצרים הימנעות.

אני מפחד לעשות פעולה כלשהי, מהחשש שתגביר את הכאב שלי,

ואז ה"פתרון" הטוב ביותר להימנעות מכאב הוא פשוט לא לעשות.

זה נכון לגבי תנועה פיזית

(מפחד לרוץ או לעשות סקוואט כי יעורר כאב בברך)

וגם לגבי תנועה מנטלית

(אני מפחד לעשות משהו שאני לא מכיר ולא יודע

כי זה יהיה כרוך בכאב נפשי –

((כי להיות במקום של אני לא יודע ולא מסוגל זה מפחיד!))

נראה לי שבשני המקרים תהליך השחרור מהפחד הוא דומה.

לפגוש את הפעולה שעשויה להכאיב,

ולהתחיל מלפגוש אותה בקטן.

אפשר אפילו להתחיל מלדמיין את הסיטואציה.

(בפוסט הקודם הצעתי תרגיל דמיון מודרך קצר שהכנתי –

אם רוצה שאשלח לך – מזמין אותך לכתוב לי)

פעולה כזו מתחילה להפעיל את הגלגלים לכיוון.

אם הפעולה שבחרנו היא ריצה או סקוואט, לצורך הדוגמא,

אז ההמלצה שלי תהיה להתחיל לרוץ דקה, או לעשות סקוואט אחד.

לחזור על הפעולה הזו 3 פעמים, נניח, במהלך השבוע

ובשבוע שלאחריו לרוץ 2 דקות וכן הלאה.

מה יקרה?

מנגנון ההגנה (במקרה הזה קוראים לו פחד) לאט לאט יירגע וירפה.

נחזור לקבל בטחון בעצמנו ובגוף שלנו.

נפגוש את הכאב ולאט לאט נעבור דרכו, אל עבר המטרה שלנו.

התוצאה בסוף:

שחררנו עוד פחד

הורדנו מעלינו עוד קצת משקל שמכביד עלינו

והתחלנו / חזרנו לעשות את מה שחשוב לנו ואנחנו אוהבים.

מה דעתך?

מרגיש.ה מוכנ.ה להתעמת עם הכאב?