על מה אני שם את הפוקוס בתהליך הריפוי שלי??

יש רגעים שבהם אנחנו פשוט יודעים מה יעזור לנו. אנחנו יודעים שתנועה תעשה טוב, ששינוי בהרגלים יקל, שצריכים להפחית עומסים. אבל משהו מבפנים לא מצליח להתחיל.

זה לא בגלל שאין רצון.זה פשוט... קשה.

כי את יודעת שתנועה תעשה לך טוב, אבל הגוף מרגיש כבד, והכאב לא מרפה. אתה רוצה להפחית סטרס, אבל אין לך כוח אפילו לעצור ולנשום רגע. את שומעת שוב ושוב ששווה לנסות שינוי קטן בתזונה, אבל המחשבה על עוד שינוי פשוט מעייפת. והמוח לוחש את המשפט המוכר: "עזוב... מחר נתחיל."

כשהכאב נוכח כל הזמן – הוא גובה מחיר. לא רק בגוף, אלא גם בנפש, בתשומת הלב, באנרגיה.הרבה פעמים, כל המערכות עסוקות רק ב"להחזיק את זה". וזה משאיר מעט מאוד מקום לשינוי.

בתוך המקום הזה, חשוב לי להזכיר – יש דרכים להתחיל שגם מכבדות את המקום שבו אנחנו נמצאים. לא מתוך מאבק, אלא מתוך הקשבה. אחת הדרכים האלו נקראת ראיון מוטיבציוני (Motivational Interviewing) – שיטה שעוזרת להחזיר את השיח פנימה: למה חשוב לי לזוז? למה דווקא עכשיו? מה בי כבר מוכן, גם אם לא לגמרי בטוח?

זו לא שיחת מוטיבציה מהירה, אלא תהליך עדין שמכבד את הקצב הפנימי שלנו.

מחקר שפורסם ב־PubMed מצא ששיחה המבוססת על העקרונות של ראיון מוטיבציוני, הצליחה לעזור לאנשים עם כאב כרוני להפחית מתח, לחזק את תחושת המסוגלות שלהם, ולשפר את ההתמודדות לאורך זמן.

זה מרגש, בעיניי – כי זה אומר שהשינוי לא חייב להתחיל בצעד דרמטי. לפעמים הוא מתחיל בשיחה. פשוטה. בגובה העיניים.

אם משהו בכם מתעורר כשאתם קוראים את המילים האלה – אולי זה סימן. אפשר אחרת. לא בבת אחת, לא בכוח – אבל אפשר. ואם תרצו לחשוב על זה יחד, אני כאן.